כל כך ציפינו לאכול במונא. בשבילנו להגיע לירושלים זה מיוחד, ובאמת היה ערב מיוחד כי חגגנו אירוע חשוב.מונא לא עמדה בציפיות. השירות היה לא טוב, האוכל היה לא מוקפד ואפילו מאכזב. כל השולחנות סביבנו ביקשו מלח או אי אלו תוספות למנות שהיו בהן חוזרים כאלו או אחרים. גם אנחנו. היה כאוס מוחלט בין המלצרים והאחמשים וכנראה גם במטבח. ערב לא מוצלח במונא למרות שאני בטוחה שכנראה היתה בעיה ספציפית באותו הערב. סומכת על מושיקו גמליאלי שהוא יודע מה הוא עושה. אחרי שיחה עם המסעדה שהתקשרה לשאול איך היה, קיבלנו שובר של 300 של במתנה כדי לבוא לחוויה מתקנת. מקסים ומדהים מצדם. היו ככ קשובים להערות שלי. מקווה שתהיה סיבה מספיק טובה לחזור לירושלים ולחזור למונא.

Tried: Grilled Steak, Seafood Skewers, Smoked Salmon Tartare, Black Sesame Crusted Tuna Bites, Cocktail, Tuna Ceviche, Beef Tartare Bites, Sushi Roll with Caviar, Tuna Tataki Roll.It was nice, we could feel the extra mile the team is taking With that said, Not the best place to eat in town.

שריינתי כחודש מראש שולחן בפסטל. באנו לחגוג יום הולדת, אבל כנראה שהלו"ז של המסעדה הוא יותר בגדר המלצה רוחנית. המארחת הושיבה אותנו בשולחן של שישה אנשים (כי מי לא אוהבת לצעוק לבן הזוג שלה מהצד השני של המגרש?) ופיזרה התנצלות מהסוג שנועד לסמן וי, לא באמת לפתור משהו. כשהתפנה שולחן אינטימי וביקשנו לעבור, לפי חוקי הפרוטוקול: "הוא שמור לזוג ספציפי שביקש". השולחן הזה נשאר ריק שעתיים. כנראה שהזוג ההוא נתקע בגשם, כי בסוף התיישבו שם ארבעה אנשים בדיוק כשביקשנו חשבון. המלצרים? מופת של אמפתיה מזויפת. מבטים חומלים ותשובות שמנוסחות כל כך טוב, שהן כמעט משכיחות ממך שפשוט לא אכפת להם. למנות: *לחמים שהגיעו עם שמן זית בלסמי, קציפת חמאה מעולה וזיתים. אכלתי לחמים יותר מוצלחים במסעדות בעיר. *פילמני בשר כבש מונח על רוטב לימון אלוהי. המנה הראשונה שטעמנו והיתה הכי טובה בארוחה. פשוט מושלמת. *טרטר בקר מעולה, רך, עדין בטעמיו, מהטובים שאכלנו בעיר לדעתי. *טונה אדומה ברוטב הדרים וקפיר ליים, הטריות של הטונה מורגשת מאוד. דג מעולה, רוטב בועט, אולי בועט מדי. *שקדי עגל איסקנדר ביוגורט בצל בסומק וקרעי לחם. מנה שיכלה להיות מטורפת אבל השקדים לא היו במידת עשיה טובה, והיו יותר מדי עלים שלטעמי הכבידו על המנה ועל הפה. *מנת סרטנים בקדאיף שהגיעה עם אותם עלים מוגזמים של שקדי העגל. הקציפה עליה הכל ישב יחד עם הקדאיף היתה כבדה נורא, והעלים העפילו בטעמם על הסרטנים העדינים. הסרטנים עצמם היו מעולים וחבל. *שוק אווז בקונפי עם תבשיל כרוב כבוש, תפוחי פינק ליידי מעושנים, פירה. תהיתי בהתחלה אם הכל יתחבר למנה אחת כי הכל מגיע די מופרד בצלחת. הכל היה מטופל מעולה, אבל כששמתי הכל באותה כף, הטעמים פחות התחברו. לקינוחים: ״הרקדנית״- פלאן חלב עיזים, אפרסמון, קדאיף. קינוח מתובל ומיוחד מאוד. מעולה. קיבלנו במתנה עוגת תפוזים שהיתה טובה מאוד. 2 כוסות ורמוט שהיה מצוין, כוס אחת של שפריץ. 1130 שח כולל שירות. שר

managed to squeeze in a visit to Blue Elephant in my very last hour in Thailand — and it turned out to be the best decision I could have made.There’s something symbolic about ending a journey where the professionals become professionals. Blue Elephant is not just a restaurant; it’s a culinary institution, a place where Thai cuisine is preserved, taught, and elevated with deep respect for tradition.I dined alone, which usually limits how much you can explore — but I decided to order several dishes anyway, simply because I couldn’t resist tasting as much as possible.Coming from Tel Aviv, a city blessed with many truly authentic Thai restaurants, my expectations were high. Places like Kab Kem back home have already shown me how precise and soulful Thai food can be. And still — Blue Elephant delivered something different.The flavors were refined yet bold, layered without being overwhelming. Every dish felt intentional: from the balance of heat and acidity to the texture and presentation. Nothing was flashy for the sake of it — just confident, classical Thai cooking at its best.The staff was nothing less than incredible. Koko, my waiter, was absolutely lovely — warm, attentive, and genuinely passionate — and the rest of the team carried the same energy. Their hospitality turned a solo dinner into something deeply welcoming.As for the food: A perfectly executed Tom Kha with crab meat, served inside a fresh coconut — fragrant, rich, and comforting. A traditional Thai platter of small accompaniments (I wish I remembered the exact name), where you assemble each bite yourself — playful, balanced, and deeply rooted in tradition. Delicate Thai-style meatballs, full of herbs and aroma. A beautifully spiced Massaman curry with lamb, slow-cooked and comforting, with incredible depth. And an unexpected complimentary appetizer — a potato-based bite that was so good it felt almost unfair.Sensing my curiosity, the staff even offered me small tastings of additional dishes, turning the meal into a quiet, personal tasting journey.Even alone at the table, I never felt alone in the experience.This is Thai cuisine with memory, technique, and grace. A place that doesn’t need to impress — because it already knows exactly who it is.A perfect farewell to Thailand.